ירמיהו נ' נטו אינווסטמנט בע"מ

פסק דין

פסק דין

פסק דין זה עניינו תביעה שהגישה הגב' חני ירמיהו (להלן: "התובעת") לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, קצובת הבראה ופיצויים בגין עוגמת נפש; תביעה שהוגשה בעקבות סיום העסקתה בחברת נטו אינווסטמנט בע"מ (להלן: "הנתבעת") בהליך של דיון מהיר.

מבוא:

1.התובעת תושבת באר שבע, עבדה בשירות הנתבעת מחודש ספטמבר 2007 ועד לחודש ספטמבר 2009.

2.הנתבעת הינה חברה בע"מ המפעילה עגלות לממכר מזון ברכבת ישראל.

3.על פי כתב התביעה הועסקה התובעת במשמרות בהתאם לסידור עבודה אשר נקבע על ידי הממונה על העסקתה בנתבעת. לטענת התובעת הסתיימו יחסי עובד מעביד בפיטוריה ללא מתן הודעה מוקדמת, לאחר שמיום 22.9.09 נמנעה הנתבעת מלשבץ את התובעת למשמרות בסידור העבודה.

4.על רקע זה ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת בפיצויי פיטורים על בסיס שכר של 3,285 ₪ לחודש בסך 6,570 ₪ ולדמי הודעה מוקדמת אשר חושבו על בסיס של 16 ימי הודעה מוקדמת בתעריף של 117 ₪ ליום, בסך 1,872 ₪.

5.על פי הנטען בכתב התביעה נכון למועד סיומם של יחסי עובד מעביד, נותרה הנתבעת חייבת לתובעת דמי פדיון חופשה בסכום של 1,121 ₪ וקצובת הבראה בסך 1,713 ₪; ומכאן התביעות בעילות אלה.

6.התביעה האחרונה היא לתשלום פיצוי בגין הפרת חובת תום הלב ועוגמת נפש, בסכום של 5,000 ₪ אשר נתבע על רקע סיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים, ללא מתן הודעה מוקדמת ובלא מתן מכתב פיטורים. בהקשר זה טענה התובעת, כי בדרך התנהלות הנתבעת כלפיה כאמור לעיל, נפגעו זכויותיה ונגרמה לה עוגמת נפש אשר בגינה הינה זכאית לפיצוי בסכום הנתבע.

7.לטענת הנתבעת בתביעה אין ממש. בהקשר זה טענה הנתבעת, כי התובעת התפטרה מיוזמתה בדרך של זניחת מקום העבודה בחודש ספטמבר 2009; ומכאן שלתביעות לפיצויי פיטורים, לדמי הודעה מוקדמת ופיצויים על עוגמת נפש – אין יסוד.

8.הנתבעת הוסיפה כי שולמו לתובעת דמי פדיון חופשה ביתר בסכום של 1,737 ₪ ולפיכך דין התביעה לפדיון ימי חופשה להידחות.

9.במסגרת כתב ההגנה הוסיפה הנתבעת טענת קיזוז אשר במסגרתה היא מבקשת לקזז מכל סכום שיפסק לזכות התובעת, דמי הודעה מוקדמת (מקום שלשיטתה התפטרה התובעת בלא מתן הודעה מוקדמת), את התשלום ביתר של דמי פדיון חופשה ששילמה לתובעת והפרשי שכר אשר שולמו לתובעת במשכורת חודש נובמבר 2008 ודצמבר 2008.

10.את הדיון בטענות הצדדים נפתח במחלוקת לעניין נסיבות סיומם של יחסי עובד מעביד ועל בסיס המסקנה שבסיום הבירור האמור - נבחן את תביעת התובעת לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. משם נפנה לתביעת התובעת לתשלום דמי פדיון חופשה וקצובת הבראה ולבסוף נדרש לתביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש. את פסק הדין נחתום בטענות הנתבעת לקיזוז.

נסיבות סיומם של יחסי עובד מעביד:

11.כאמור טוענת הנתבעת כי יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו ביוזמת התובעת אשר זנחה את מקום העבודה. לעניין זה סיפר מר רוזן, עד הנתבעת, בתצהירו:

"6.לקראת סיום עבודתה, התובעת החלה לעסוק בעבודת דוגמנות יותר ויותר ימים בשבוע, ולא הצליחה לסדר את המשמרות שלה אצל הנתבעת.

7.התובעת החלה לצמצם את מספר המשמרות שלה, ויותר מפעם אחת הודיעה ברגע האחרון כי היא לא תוכל להגיע ולהתייצב לעבודה באותו יום.

8.העובדת השניה בסניף, ואני ניסינו לתאם עם התובעת סידור עבודה, אבל התברר כי היא יכולה לעבוד משמרת אחת בשבוע, וברור כי כך לא ניתן היה להפעיל את סניף הנתבעת.

9.משיחות שקיימתי עם עובדים אחרים ציינו כולם כי היא הביעה רצון לעזוב את עבודתה, בתקופת העבודה האחרונה שלה.

10.פניתי אל התובעת והבהרתי לה כי איננה יכולה לעשות דין לעצמה ולדרוש כי תועסק משמרת אחת או שתים בלבד בשבוע, והנתבעת נאלצת למצוא עובדת חדשה, ולא להפקיר את הסניף או לכפות על העובדת השניה משמרות כפולות כמעט בכל שבוע.